חזון המילים

חזון המילים

יש שבמילותיי נאחזו,
ראו חזון.

יש שבמילותיי   בעטו
בי שוב  – ושוב
בעודנו שכובים  על האדמה
ללא ניע.
יש שבמילותיי רוותה האדמה
דם.
יש שבמילותיי הרוותה האדמה
את צמאונה.
מים זרמו מכל אל האדמה
ונאספו מעליה, במילותיי.
חזון הבעיטות ועצמות שבורות
לא יכניעו את האדמה שכאן.
״ועכשיו?״ זאת שאל זה
שרגליו  לא נוגעות בקרקע.
מרחף   הוא –
בחזון הבעיטות ועצמות שבורות.
כולנו נאספים בתום מבחן לקבר.